הספיטפייר השחור – 1970

הספיטפייר השחור – מתוך הסדרה ״בזכות אותם זמנים״, תוכנית על חיל האויר. הספיטפייר השחור, אחרון מטוסי 1948, בטיסה, סקירה על התפתחות התעופה בישראל – מקלובי התעופה הראשונים ועד להקמת חיל האויר, רכש מטוסים, ספיטפיירים, דקוטות ועוד. ראיונות עם אנשי מפתח וטייסים בחיל האויר אז ובתחילת שנת השבעים.

סופרמרין ספיטפייר (באנגלית: Spitfire; חם מזג) היה מטוס קרב חד־מושבי ששימש את חיל האויר המלכותי של בריטניה במלחמת העולם השנייה. התפרסם בעיקר בגלל חלקו בקרב על בריטניה.

עם הקמת מדינת ישראל, הצטייד חיל האוויר הישראלי במטוסי ספיטפייר (לאחר שבתחילה השיג מטוסי "מסרשמיט" מסוג אוויה    S-199). הם הספיקו להפיל כמה מטוסי אויב בקרבות אוויר בסוף מלחמת העצמאות ואחריה. מטוס הספיטפייר הראשון שנכנס לשימוש בחיל־האוויר הישראלי זכה לכינוי "ישראל 1". הוא נבנה בארץ מחלפים וחלקי מטוסים שהשאירו אחריהם הבריטים כאשר חלקי החילוף הללו הספיקו לבניית מטוס שלם מלבד שני חלקים חשובים – המנוע ומכסה המנוע. המנוע נמצא לאחר שבקיבוץ רוחמה הופל מטוס ספיטפייר מצרי מאש נ"מ שירה אחד מחברי הקיבוץ במקלע מסוג "בזה". מכסה המנוע נמצא לאחר שאחד מטכנאי המטוס ראה בדרך לביתו שלט פרסומת שעשוי פח, לאחר שבדק את השלט הבין כי הוא מתאים לשמש כמכסה מנוע, עקר אותו ממקומו והרכיב אותו על המטוס.

ב-15 ביולי 1948 הודיעו הצ'כים על נכונותם למכור לישראל 59 מטוסי ספיטפייר. הצ'כים רצו להיפטר מכל ציוד מערבי ולהתחיל להצטייד בציוד רוסי או תוצרת מקומית של דגמים רוסיים. בפועל עקב בעיות רבות נדחתה העסקה והמצב בארץ החמיר. רוב טייסי חיל האוויר העדיפו את הספיטפיירים והמוסטנגים אותם הכירו משרותם בחילות האוויר המערביים על מטוסי המסרשמיט. המטוסים היו מפוזרים בשלושה שדות שונים ומצבם התחזוקתי היה לא טוב. בניגוד למסרשמיטים שהובאו לארץ מפורקים, טווח הטיסה של הספיטפיירים היה גדול יותר והבדיקה העלתה שניתן יהיה להטיסם לארץ ישירות לאחר התקנת מכלי דלק חיצוניים. ב־25 בספטמבר 1948 המריאו ששה מטוסים ראשונים מצ'כיה במסע מדורג לארץ עם חנית ביניים ביוגוסלביה מהם הגיעו רק שלושה לרמת דוד. מטוס אחד נחת על הגחון ביוגוסלביה ושנים נוספים נאלצו לחזור ולנחות ברודוס.

"הספיט השחור" הנראה בסרט זה שצולם ב-1970, הצטרף לחיל האוויר המלכותי ב– 29 במאי 1945, הועבר לחיל האוויר הצ'כי ואז נמכר לישראל באוקטובר 1948. המטוס הגיע לישראל בנובמבר 1949, קיבל את המספר 2057 ונכנס לשירות ב"לוחם הראשון " פְּלוּגָה. לאחר מכן הוא שימש למטרות אימונים בטייסת "העקרב" ובטייסת "הספיטפייר השלישית", המכונה היום טייסת "אבירי הזנב הכתום" (כיום טייסת F-16I סופה).

   הוא אחד ממטוסי הספיטפייר הספורים שנשארו בעולם במצב טיסה. כשיצא מטוס הספיטפייר משימוש בחיל האוויר ניגש עזר ויצמן למפקד חיל האוויר באותן השנים, דן טולקובסקי, והבהיר לו כי לא ייתכן שלא ישמר מטוס ספיטפייר אחד למען הדורות הבאים והמורשת. למעשה, רצה ויצמן מטוס לשימושו האישי בדיוק כפי שהיה למדריך הטיסה שלו בחיל האוויר הבריטי. טולקובסקי הסכים לשמור מטוס אחד שנצבע לשחור (מספר רישום: 57), ויצמן המשיך לטוס על המטוס גם לאחר שחרורו מחיל האוויר. המטוס הוטס בחגיגות חצי יובל לטייסת הקרב הראשונה ביולי 1973. כיום מטוס הספיטפייר מוחזק במצב טיסה במוזיאון חיל האוויר בחצרים וניתן לראותו באוויר בחגים וטקסי סיום קורס הטיס.