סרטי חיל האויר
מכל מפעלי ההסברה הרבים שניהל, גאה פומי במיוחד על מה שהוא מכנה ״הקאריירה הפילמאית שלי בחיל-האויר״. הסרט הראשון של חיל האויר, ״הדרך לשחקים״, הופק ב-1955
הדרך לשחקים - 1955
סרטי ההסברה של אותה תקופה היו מאופיינים בקריינות רוויית פאתוס ובצילומי נוף. אומר פומי: הפעם לא רצינו עוד סרט בנוסח סרטי קרן הקיימת. אולי משום כך… פסלה לשכת ראש הממשלה את הסרט, שנקרא ״הדרך לשחקים״. בתמונת הפתיחה מתמקדת המצלמה על בית-חולים ליולדות. עגלות-תינוקות עומדות בשורה, כשעל כל עגלה מודבק שלט המציין את מיקצועו של התינוק: ״חקלאי״, ״עורך-דין״, ״מיליונר״ וכו. ברקע אומר הקריין: ״אילו אפשר היה לדעת מראש את מקצועו של הרך הנולד לא היתה כל בעייה להכשיר טייסים. אולם, מאחר שלא הגענו עדיין למצב הזה עוד ארוכה הדרך לשחקים״. פומי טוען, שתמונת הפתיחה היתה פחות מדי שמרנית לטעמה של לשכת ראש הממשלה. לאחר-מכן הוא הצליח לשכנע את הפיקוד בחיל לעמוד מאחורי הסרט ועם לחץ כבד – יצא הסרט לאקרנים.
הפקתו של הסרט הסתיימה כמה ימים לפני פסטיבל הסרטים בחיפה, כשכבר היה מאוחר מדי להכניסו לתחרות. פומי לא התייאש. יום לפני פתיחת הפסטיבל נסע לחיפה, דפק על דלתו של מנהל הפסטיבל והוציא ממנו הבטחה שהסרט יתקבל לתחרות, אם המנהל יאהב אותו. שלושה אנשים היו בקולנוע ״מאי״ כשהוקרן בחצות: פומי, מנהל הפסטיבל והמקרין. הסרט הוכנס לתחרות זכה בפרס ״צבר״ (ה״אוסקר״ הישראלי באותם ימים) והוכתר כ״סרט הטוב ביותר של השנה״, פומי זכה בתואר ״תסריטאי השנה.
הנעלם הגדול - 1956
נועד לבטא את הווי בית הספר הטכני של חיל האויר בחיפה. הסרטון מהווה תעמולה לגדנ״ע אוויר, אולם התעמולה מוסווית בהצלחה רבה כל כך, שהצופה מקבל את האינפורמציה המבוקשת על קורס גדנ״ע אוויר אגב בידור ממדרגה ראשונה. ״הרעיון הוא מצויין״, נכתב בעיתון בשני לאוגוסט 1956, ״לבסיס שבו מתקיים קורס גדנ״ע אוויר מגיע החידונאי שמואליק רוזן לערב בידור. על ששה גדנ״עים שובבים מוטל להוות את הצוות. תחילה הם מנסים לרענן את זכרונם לפני החידון ע״י סיור בכל שטח הבסיס, דבר המאפשר בינתיים לצופה לקבל תמונה קצרה וממצה של המחלקות המגוונות בבית הספר הטכני של חיל האויר והפעולות השונות הנערכות בקורס.
אולם, לאחר שנואשו מדרך זו, מגניבים הנערים מיקרופון לחדר בו נקבעים הנעלמים וכמובן שהם מופיעים לחידון מוכנים – בעצם, יותר מדי מוכנים…
ושוב, אגב החידון רואה הצופה מיתקנים וכלים שונים הנותנים לו מושג-מה על תוכן חייהם האויראים הצעירים.
הסרטון מצולם כהלכה וערוך בטוב-טעם. אין ספק שסרטון תעודתי משיג את מגמתו בצורה הרבה יותר קולעת בצורה משעשעת זו, מאשר בדרך התעמולה הישירה״.
הגובה ארבעים אלף - 1963
מתרכז בתיאור היום יום השיגרתי בחייה של טייסת-קרב המפעילה סילוני ״סופר מיסטר״ על-קוליים.
בקצב המחר-1965
הסרט עוסק בהכשרת שוחרים לביה״ס הטכני של חיל האויר בחיפה. תפקידו – לעודד התנדבות לחיל האויר וללימוד מקצועות האלקטרוניקה בבית הספר הטכני של חיל האויר. הסרט מדגים, בעזרת מעברים חדים, את התפתחות הטכניקה בימינו.
בפרולוג קצרצר המשתלב בצילומים נוספים המבטאים את הכמיהה לשחקים, נפתח הסרט העוסק בהכוונת בני נוער למקצועות טכניים תעופתיים – לעולם המחר.
במרכז הסרטון עומד בית הספר הטכני של חיל האויר בחיפה, בית היוצר לצוותי הקרקע של החיל.
מכונאות מטוסים, חשמל ומכשירים ואלקטרוניקה, כל אלה משולבים בסרט בעריכה מהירת קצב, תוך כדי שיבוץ דימויים מעולם הטבע ומעולם האתמול לנושאים החדישים ולפעילויות המסחררות של מקצועות המחר.
אחד ה״סיקוונסים״ של הסרט פותח בהצגת חתך מנוע ״מרבורה״ המורכב במטוסי ״פוגה״ של ביה״ס לטיסה של חיל האויר. מה״מרבורה״ מגיעה המצלמה לקבוצת פרפרים ססגוניים מרהיבי עיןץ מהפרפרים לזנב הפוגה דמוי הפרפר ומכאן לצוות האירובטי של חיל האויר שמזכיר לרבים מהצופים את הופעתו המרהיבה במטס הגדול של חיל האויר במצעד צה״ל ביום העצמאות.
שלש שעות ביוני-1967
שחזור תעודתי של מבצעיו של חיל האוויר במלחמת ששת הימים. מאמץ הלחימה באוויר ושל צוותי הקרקע שאפשרו זאת. קרבות אוויר, צילומים מקוריים של התקפות שדות התעופה המצריים, כפי שצולמו ע״י מצלמות הירי של המטוסים הישראליים, שיחות הטיסים באלחוט. התעמולה ההיסטרית-רצחנית ויומני הדרכה של הערבים. סיפוריהם האישיים של אנשי חיל האוויר משוחזרים ביד אמונה.
לפי הכתבה, ״הטובים לטיס טובים גם בהסרטה״ מאת טלילה בן-זכאי, מעריב 13 דצמבר 1967, מסתבר שבשעת פרוץ המלחמה, אבא, היה בעיצומו של כתיבת תסריט דוקו-דרמתי על ייחודו של המיראז׳ ושאר המטוסים החדשים. התקרית באוקטובר 1966 בו הפיל מיראז׳ שני מטוסי מיג 19, הייתה הבסיס לתסריט, כך אמר אבא לכתבת. הוא המשיך, ״ההכנות הושלמו, עד שלפתע ב-7 באפריל 1967 אירעה התקרית בצפון עת הופלו ששה ממטוסי אויב ולאור זה נראה התסריט מיושן. כמובן שישבתי מיד לשנות את התסריט בהתאם להישגי החייל. אולם מהר מאד הגענו לתקופת ימי המתח והכוננות, וכל מחשבה על הפקת סרט הסברתי – נדחתה. כאשר פרצה המלחמה ב-5 ביוני, ומטוסינו החלו להגיע ממשימותיהם, והקרינו בפני הפיקוד את סרטי-הירי, הרגשנו כי יש בידינו החומר הנכון לסרט על החיל. בו במקום הוחלט לעשות כל מאמץ כדי לצלם יותר ויותר חומר, ולנסות להקיף את כל האספקטים של עבודת החיל״. אבא מיד, גייס למילואים את הבמאי, אילן אלדד, את הצלם הראשי, נסים ליאון ועוד צלמים מקצועיים שנשלחו בתפקיד. בנוסף, עשרות אנשי-החיל צילמו בעת הקרבות, או במטוסי סיור וקישור מעל לשטחי הקרבות בכל החזיתות.
פקודת משימה 20 - 1971
I am text block. Click edit button to change this text. Lorem ipsum dolor sit amet, consectetur adipiscing elit. Ut elit tellus, luctus nec ullamcorper mattis, pulvinar dapibus leo.
המטוס-הגדול
I am text block. Click edit button to change this text. Lorem ipsum dolor sit amet, consectetur adipiscing elit. Ut elit tellus, luctus nec ullamcorper mattis, pulvinar dapibus leo.
אתמול-היום-ומחר
I am text block. Click edit button to change this text. Lorem ipsum dolor sit amet, consectetur adipiscing elit. Ut elit tellus, luctus nec ullamcorper mattis, pulvinar dapibus leo.
כנפים - הפצצת הכור האטומי בעיראק - 1983
דוקו-דרמה תקיפת הכור בעיראק והשמדתו על ידי מטוסי חיל האויר, מבט נדיר דרך כוונת המטוס. מה בדיוק קרה שם וכיצד התנהל חיל האויר באותו מבצע?
העלילה מתארת 3 חברה שהתגייסו לקורס טיס. רואים את המסלול שעשו בקורס עד אשר הוסמכו במסדר כנפיים וכל אחד מהם הלך למגמה אחרת – קרב, מסוקים וניווט. גולת הכותרת של הסרט היא ששלושתם השתתפו בתקיפת הכור בעיראק.
מטרתו של מבצע אופרה ומבצע תמוז (אוסיראק) היה למנוע שימוש בכור לייצור נשק גרעיני שיסכן את קיומה של ישראל. מה בדיוק קרה לאחר שישראל הבינה שכל המהלכים הדיפלומטיים והחשאים, כגון, פיצוץ ״מסתורי״ שהרס את משרדי חברה צרפתית שסיפקה לעיראק מרכיב מרכזי בפרויקט הגרעין, מיצו את עצמם וכי לא יוכלו לעקב עוד את תוכנית הגרעין כך שלא תחצה את נקודת האל-חזור שהגדירה ממשלת בגין ( ראה ״המערכה נגד אוסיראק ממצאים מארמונו של סאדאם״ מאת סגן, מיל׳ אורי שדות ). במטכ״ל נשקלו דרכי פעולה שונות ולבסוף התקבלה ההחלטה שהתבססה על תקיפת 14 מטוסי אף-16. הכור הושמד! בעולם יצאו בגינויים חורצים כלפי ישראל. לימים, ישראל הוכיחה שזה היה צעד נועז ונבון. בשנים שלאחר מלחמת המפרץ, נחשפו כוונותיו של סדאם חוסיין והקהילה הבינלאומית התגייסה לבלימתו, בשבחה את תקיפת הכור האורגינלית. ב-1991 לאיחר שחרור כווית, שלח שר ההגנה האמריקני דיק צ׳ייני לשגריר ישראל בארה״ב, דוד עברי, שהיה מפקד חיל האויר בזמן התקיפה, תמונת לוויין אמריקני של הכור המופצץ ועליה כתב: ״בתודה ובהערכה. הקלתם על משימותינו בסופה במדבר״.
ב- 13 במרץ 1983, אבא קיבל תמונת הערכה מתת-אלוף יעקב טרנר (ראש להק ח״א) בו הוא כתב: ״לפומי היקר, הסרט ׳כנפיים׳ – סיפורו של חיל האוויר הישראלי, אירועים וחוויות של חיל גדול ורב על חלקך בו. הוקרה ותודה יעקב טרנר תא"ל, ראש להק ח״א.״
זכור לי שאבא סיפר שהוא שהה ב״בור״, בזמן המבצע ב-7 ליוני 1981, ועד שכל המטוסים לא שבו בשלום לבסיס הם לא עזבו את ה״בור״.
Hebrew 
English