ברכה פומרנץ לבית זיבנברג

1900-1975

ברכה פומרנץ לבית זיבנברג, נולדה ב-1900, בדרז׳נה, אוקרינה ליחיאל הכהן זיבנברג וטובה–גיטל. יוסף, אחיה הבכור נולד ב-1898, אחיה מאיר נולד ב-1906 ואחותה נחמה ב-1907. אמה, טובה–גיטל נפטרה בסביבות 1915. האב התחתן בשנית עם אשה בשם אידל. נולדו להם שלושה ילדים, שגורלם לא ידוע (אחת הבנות, גניה נכחדה בשואה). ברכה עלתה לישראל ב-1921, עם אחיה, יוסף זיבנברג (זוהר) וקבוצת חלוצים צעירים מדרז׳ניה, אוקרינה. אחיה, מאיר ואחותה, נחמה עלו לישראל בהמשך.

ברכה פומרנץ לבית זיבנברג (שורה שניה באמצע) ואחיה הבכור, יוסף זוהר (מאחוריה, בצד שמאל) עם קבוצת חלוצים מדרז׳נה, אוקרינה בדרך לארץ ישראל, ליד קבר הרצל, וינה, אוסטריה, באוגוסט 1921. ברכה כתבה מאחורי התמונה: ״צילום עם חברי הקבוצה שלי בדרך לא״יל על קברו של המנהיג שלנו הרצל״.

הרצל נפטר, ב-3 ביולי 1904, בצוואתו כתב, ״רצוני בלוויה של המעמד העני–ביותר, לא נאומים ולא פרחים. רצוני להיקבר בארון של מתכת, באחוזת הקבר ליד אבי, לשכב שם עד שהעם היהודי יעביר את גופי לארץ–ישראל".

באוגוסט 1949, על פי בקשתו בצוואתו, הועברו עצמותיהם של הרצל, הוריו ואחותו מבית העלמין בווינה לירושלים, להר הרצל.

On the back of the postcard written

To my dear and wonderful (or nice and sweet) Brucha. In remembrance (of our) 4 month long friendship while staying in Peremyshl (Przemyśl). June 13, 1921 Basya Kantor

Bracha is on the right

לברכה היקרה והנהדרת (או החמודה), מזכרת מארבעת החודשים של חברות בזמן שהותך בפשעמישל, 13 ביוני 1921, באסיה קנטור

After Bracha left her home in Derazhno (Derazne), Ukraine, on the way to Palestine, apparently, she stayed at Prezemysl, waiting to get a traveling ID and visa to Palestine

תעודת הזיהוי (פספורט) פולני של ברכה מ-1921

תעודת הזיהוי של ברכה, היא תעודה פולנית. לפי החותמת הבריטית בפספורט או תעודת הזיהוי הנ״ל, ברכה קבלה ויזה מס. 9062, למסע מטרייסט, איטליה, למצרים ולקונטרה (השם יפו מחוק). תאריך חותמת הרשות להכנס לפלשתינה – 2 באוקטובר 1921, יום הגעתה לארץ המכורה.

מחנה עולים -1921

בהגיעה לארץ, ברכה (שורה שלישית, שלישית משמאל, בכיוון החץ) גרה במחנה האוהלים לחוף תל אביב.

עיר האוהלים תל אביב 1920 – מתוך ספרה של אביבה חלמיש, ״מבית לאומי למדינה בדרך היישוב היהודי בארץ ישראל בין מלחמות העולם״.

שכונת הפועלים א׳

תשע שנים לאחר עלייתה לארץ, ומגוריה בעיר האוהלים לאורך חוף הים התל-אביבי, ברכה ובעלה אהרון רכשו חלקת אדמה, בסמוך, והקימו בית בישראל. שכונות הפועלים הראשונות בעיר תל אביב נבנו ביוזמת ההסתדרות הכללית בארץ ישראל. השכונות הוקמו במטרה לשחרר את הפועל העירוני מנטל שכר הדירה הגבוה, לשפר את תנאי המחיה שלו וליצור בשיכונים הווי פועלי-הסתדרותי. שכונת הפועלים א׳ ובה שלושים וחמישה בתים פרטים בני קומה אחת עם משק עזר של כחצי דונם בצמוד לכל בית, נבנתה בשנים 1930-1931 בתכנון המהנדס דוד טוביה על שטח של שלושים דונם, שהקצתה קרן קיימת לישראל, במקום כרם שקדים שהיה במקום, בין שדרות קרן קיימת לישראל ורחוב לסל. מחיר כל בית היה בערך 350 לא״י ורוב בעלי הקרקע הטריים שילמו זאת בתשלומים. בעלה של ברכה, אהרון פומרנץ, היה אחראי על בניית השכונה, ביתם היה ממקום ברחוב קרן קיימת 3. הזוג המפורסם בשכונת פועלים א’ היו דוד ופולה בן גוריון, ביתם ניצב שבעה בתים מזרחית, ברחוב קרן קיימת 17.

שכונת הפועלים הראשונה. החלקה של אהרון וברכה פומרנץ היא מספר 10

שכונת מחלול ב׳ (היום כיכר אתרים) מבט לצפון. צילום וילי פולנדר, 1959. באדיבות תל אביב האנציקלופדיה העירונית

כיכר אתרים - מבט למזרח. צילום: רן ארדה. באדיבות משפחת הארכיטקט, יעקב רכטר

הירידה לים בקצה שדרות קרן קיימת דרך שכונת מחלול ב׳, היום ניצבת שם כיכר אתרים. באדיבות נוסטלגיה אונליין - שימור התרבות הישראלית

The descent into the beach, in the end of Shderot Keren Kayemeth via Shcunat Maclul, today Atarim Square

ברכה הסתירה מעפילים בביתה

מעפילים מורדים מהאוניה פאריטה בחוף הים, כחמישים מטר ממלון ריץ ברחוב הירקון. ולטר צאדק צילם בתאריך 22 באוגוסט 1939

חופי תל אביב היו יעד מעודף לאוניות מעפילים ולעליה הבלתי לגאלית של יהודים לארץ–ישראל. הרבה מתושבי שכונת הפועלים ושכונת מחלול, ירדו לחוף הים לעזור ולחלץ את אחיהם, פלטי אירופה וגם להטמע בקרבם, על מנת שהבריטים לא יזהו, מי הוא מי. חברי ההגנה היו בקשר עם ברכה ואנשי השכונה. בייתה היה הבית השני מרחוב הירקון ליד ככר אתרים (של היום). ברכה הייתה מקבלת מיידע על ספינות שמגיעות ומביאות את המעפילים אל חוף הים. היא הייתה יורדת לחוף, פוגשת את אנשי ההגנה ומבריחה מספר מעפילים לביתה. שם היא הגישה להם ארוחה חמה, אפשרה להם להתרחץ, להחליף את בגדיהם המרופטים בבגדים ישראליים של התקופה וארגנה להם מיטה לישון לכמה שעות. למחרת, מוקדם בבוקר, היו מגיעות מכוניות החלב מהקיבוצים והמעפילים היו נלקחים ומפוזרים ברחבי הארץ.