אורך הסרט, 12.5 דקות. הסרט הראשון של חיל האויר. זכה בפרס צבר ״האוסקר הישראלי״, מאי 1955. פומי זכה בתואר ״תסריטאי השנה״.

מתאר את שלבי האימון הטרום-צבאי של גדנ״ע אויר, מהטיסן, הדאון ועד ל״פייפר״. הסרט נעשה על מנת שהגדנ״עים יביאו אותו לביקור בכנס שנערך בארה״ב על בעיות התגוננות אווירית אזרחית. הסרט הוצג, אז, בטלוויזיה ברחבי ארצות הברית. זה הסרט שהחל את הקרירה התסריטאית של פומי. ראה בהמשך כתבה מאת נתן גרוס ״תסריט יש לדעת לכתוב…״ עיתון על המשמר 5 בנובמבר 1967.

סרטי ההסברה של אותה תקופה היו מאופיינים בקריינות רוויית פאתוס ובצילומי נוף. אומר פומי: הפעם לא רצינו עוד סרט בנוסח סרטי קרן הקיימת. אולי משום כך… פסלה לשכת ראש הממשלה את הסרט, שנקרא ״הדרך לשחקים״. בתמונת הפתיחה מתמקדת המצלמה על בית-חולים ליולדות. עגלות-תינוקות עומדות בשורה, כשעל כל עגלה מודבק שלט המציין את מיקצועו של התינוק: ״חקלאי״, ״עורך-דין״, ״מיליונר״ וכו. ברקע אומר הקריין: ״אילו אפשר היה לדעת מראש את מקצועו של הרך הנולד לא היתה כל בעייה להכשיר טייסים. אולם, מאחר שלא הגענו עדיין למצב הזה עוד ארוכה הדרך לשחקים״. פומי טוען, שתמונת הפתיחה היתה לא מדי שמרנית לטעמה של לשכת ראש הממשלה. לאחר-מכן הוא הצליח לשכנע את הפיקוד בחיל לעמוד מאחורי הסרט ועם לחץ כבד – יצא הסרט לאקרנים.

הפקתו של הסרט הסתיימה כמה ימים לפני פסטיבל הסרטים בחיפה, כשכבר היה מאוחר מדי להכניסו לתחרות. פומי לא התייאש. יום לפני פתיחת הפסטיבל נסע לחיפה, דפק על דלתו של מנהל הפסטיבל והוציא ממנו הבטחה שהסרט יתקבל לתחרות, אם הוא – המנהל יאהב אותו. שלושה אנשים היו בקולנוע ״מאי״ כשהסרט הוקרן בחצות: פומי, מנהל הפסטיבל והמקרין. הסרט הוכנס לתחרות זכה בפרס ״צבר״ (ה״אוסקר״ הישראלי באותם ימים) והוכתר כ״סרט הטוב ביותר של השנה״, פומי זכה בתואר  ״תסריטאי השנה״.

״המבקרים ציינו את השוני שבן סרט זה לסרטים דוקומנטריים מקובלים על הקק״ל ומוסדות אחרים בארץ, הודות לגישתו האנושית לנושא וההומור הטוב שאפיין אותו״.

בכתבה ״הוא…הלך״ מאת דני מולד (בטאון חיל האויר נובמבר 1985 48 (149), פומי נזכר ״שב׳הדרך לשחקים׳ היתה כלולה סצינה, ששיחזרה את מבצע ׳מרבד הקסמים׳. מכיוון שהיו חסרים עולים נידב לסרט את בנו ואת אשתו. השחקן יוסי גרבר, שהשתתף בסרט, מספר פומי, צולם כשהוא לוקח את בנו על הידיים. כשבני היה על הידיים של גרבר הוא עשה במכנסיים. וגרבר, שגם חולצתו נרטבה לא הסכים להצטלם עוד…״