משפחת הלוי - לוין

חלום או ״מבצע״ חכם של אם המשפחה הציל את המשפחה: אסתר מלכה, הייתה ידועה בחלומותיה, בחוש שישי באינטואיציה והיכולות הלא מודעים לחזות את העתיד. בתחילת פברואר 1934, ביום שבת בבוקר, אסתר מלכה התעוררה מחלום בלהות, בו הופיע, סבה*, אריה (לייב), עם זקן לבן ארוך. במחווה סמכותי ובקול מצווה, הוא אמר לה, אסתר מלכה, האדמה כאן הולכת לרעוש, להיחרב ולהישרף. מכרו את כל הרכוש, קחי את הילדים, את איציק (בעלה) ותעלו לארץ ישראל. הוא הודיע לה שהסכנה ללונינייץ בפתח ומתדפקת על הדלת. כל העיירה תישרף עד היסוד ותושמד; כל היהודים ייהרגו.

היא העירה את בעלה, יצחק (איציק), וסיפרה לו את החלום. תגובתו הייתה … "הנה שוב, עוד אחד מחלומותיך".

אסתר מלכה לא ויתרה. מסע שכנוע עם תמרונים דיפלומטים, הניבו פירות. בתחילת אוקטובר 1934 המשפחה חיסלה את כל נכסיה, שילמה את חובותיהם ותשעה בני משפחה עזבו את לונינייץ, דרך רכבת ללבוב (לבוב) אוקראינה. רק אריה, הילד הבכור, שהיה בן 18 (קרוב לגיל גיוס), נשאר מאחור. לאחר עשרה חודשים הוא הצליח לקבל ויזה ולהתאחד עם המשפחה בארץ ישראל (לפי הסיפורים, אסתר מלכה קמה יום אחד בבוקר והודיעה לבאי ביתה שהיום יגיע אריה! וקח היה).

מלביב המשיכה משפחת לוין לנמל קונסטנצה, בחוף המערבי של הים השחור. הם עלו על הספינה אס אס פולוניה והחלו את מסעם דרך איסטנבול ופיראוס, והגיעו לנמל יפו ב- 25 בנובמבר 1934. ראו את תמונת הדרכון הקולקטיבית של המשפחה**.

בסוף יוני 1941 נכבשה לונינייץ על ידי צבאו של היטלר. כנופיות המרצחים הגרמניים החלו מיד לחסל את הקהילה היהודית. בשני גלים המוניים הם השמידו את כל האוכלוסייה היהודית. השלב הראשון, אוגוסט 1941, הם הרגו כמעט את כל הגברים מגיל 14 ומעלה. הנשים, הילדים וכמה גברים נשלחו לגטו. בשלב החיסול השני, ספטמבר 1942, הם הרסו את הגטו ואת שארית היהודים. יותר מ -50 בני משפחת לוין נספו.

*לפי זכרונות צבי לוין: אסתר מלכה ראתה בחלום את סבתה, זלאטה. לפי זכרונות דב לוין , בחלום התגלה לאסתר מלכה, סבה אריה (לייב). 

** תמונת הפספורט בפספורט העליה, שונה מתמונת הפספורט השניה.