יום גשום, רעמים ברקע, תחילת שנת 1977, בשעת לילה מאוחרת, הטלפון מצלצל בביתו של פומי. ידידו הקרוב (מאיר ש.), מבקש ממנו עזרה, ״צריך להציל יהודי!״. הוא המשיך, ״בעוד חצי שעה, נהג יאסוף אותך מביתך״. הנהג הגיע לאחר השעה 10 בערב ולקח את פומי לפגישה בסביון.

פומי, פגש בפעם הראשונה את שמואל (סמי) פלאטו שרון. השיחה התנהלה באנגלית, מאחר שבתקופה ההיא, סמי דיבר מעט מאד עברית.

סמי, שהיה יליד פולין, עבר בגיל 7 לפריס. כנער בתיכון, אחל לעשות עסקים זעירים ממכירת סיגריות. עם השנים הוא נקרא ״מלך תעשיית המיחזור של פריס״ ובעליהן של עשרות חברות בתחומים שונים ברחבי צרפת, אפריקה, ארצות הברית ודרום אמריקה.

סמי ביקש מפומי להכניס אותו לכנסת, על מנת שיוכל להינצל מהתנכלות מערכת המשפט הצרפתית, האנטישמית, בגין החקירה נגדו על ידי שלטונות המס בצרפת.

לפומי ,האוהב אתגרים יוצאי-דופן, אחלו מיד לבעבע מיצי היצירה, בתוך התאים האפורים. היו לו שלוש דרישות מסמי: לנהל מערכת בחירות נקיה וחוקית, יד חופשית ביצירה ובביצוע ואי פרסום שמו, כארכיטקט הקמפיין.

פומי הכין רעיונות משוגעים לקמפיין של סמי. רעיונות, שרק קדחת ראשו המזהיר יכלה להמציא. מאחר והוא עבד במהירות – ממחשבה, לביצוע תוך שעות ולפירסום מידי, הוא תמיד ביקש מבתו, אתי, לצלם בשבילו את האלמנטים ולפתח אותם בחדר החושך, שהיה צמוד למשרדו. תמונות אלו, שובצו על ידי הגרפיקאים במודעות, כולל תמונת הפורטרייט של סמי ואשתו, אנט.