בשנת 1953 נוסד מינהל ההסברה, ליד משרד החינוך והתרבות, שהפיק עשרות סרטי הסברה והשתלב בפעולה החינוכית של מוסדות המדינה השונים, ההסתדרות וכו׳. הסרט הדוקומנטרי מילא שליחות תעמולתית וחינוכית בעלת רב-ערך ועתיר-אפשרויות. מכשיר להקניית דעת לנוער ולמבוגרים בענפים מגוונים. הנצחת מאורעות והתרחשויות. המדיום הזה סיפק הסברה פופולארית על אותם עניינים הנמצאים במרכז החדשות, כמו ייבוש החולה, תפוקת החלב ובטיחות בעבודה. סרטי ההסברה אפשרו גם לאנשי חוץ להכיר את הארץ, נופה, יושביה ומשימותיה.

דוברי האופוזיציה מתחו ביקורת על פעולות המנהל, המשמשות לדבריהם, כמכשיר תעמולתי למפלגת-השלטון. משום ״אילוף״ והיא ״דרך דיקטטורית ליצירת דעת-קהל״. באוקטובר 1959, הוחלף במרכז ההסברה.

סרטי ההסברה של אותה תקופה היו מאופיינים בקריינות רוויית פאתוס ובצילומי נוף. פומי, ניסה לשלב, עלילה אנושית והומור.

פומי כתב ויצר מאות סרטי פרסומות, לחברות כמו, אמקור, עילית, איגוד מגדלי הבננות, אגד, חברת החשמל, משרד השיכון, תנורי שביט, השק״ם וחברות אחרות במשק הישראלי.