ביום ההולדת מרימים לאויר, על כסא, את בעל השמחה, כמספר ימי ההולדת שלו. השנה יצטרכו להרים לאויר, לגובה 40,000 רגל, את הסיסמה ״הטובים לטיס״, שנולדה לפני 50 שנה. 

החיידק התעופתי נכנס בי בשנת 1947, כשנה לפני הקמת המדינה. באותה תקופה עבדתי במועצה הכללית לתעופה ברחוב מונטיפיורי 9 בתל–אביב. המועצה לתעופה שהייתה כיסוי למחתרת כוחות–האויר של "ההגנה", "השתרעה" על פני שני–חדרים בלבד. המחסור בתקציב היה חמור מאוד וההתלבטויות הכספיות לא פסקו לרגע.

נכנסתי למשרדו של יהושע אייזיק, שעמד בראש המועצה ואמרתי לו ולאנשיו בחדר, בשלווה סטואית, כי אני מוכן לגשת לדוד בן–גוריון ולבקש את סיועו בקבלת תקציב מתאים שיוכל לסייע לפעולות המועצה לתעופה. בתחילה חשבו כל הנוכחים בחדר כי אני מהתל בהם ומתבדח, אולם, כאשר עמדתי על שלי והמשכתי להפציר בהם שיאפשרו לי לגשת לבן–גוריון, הם היו משוכנעים לחלוטין כי יש להם עסק עם אחד שנפל על הפנים.

לא ויתרתי. החלטתי להוכיח לנוכחים בחדר כי דברי נכונים ואין לי בעייה להגיע לבן–גוריון. הסברתי להם כי אני מתגורר בשדרות קק"ל בתל–אביב, באחד הבתים הסמוכים לביתו של בן–גוריון וישנם יחסי–ידידות בין משפחותינו, במיוחד עם פולה בן–גוריון.

כהוכחה נוספת למפקפקים בחדר, סיפרתי להם כי בהיותי ילד, שלחה אותי פולה בן–גוריון לקיוסק הסמוך להביא בקבוקי–סודה לבן–גוריון. הקיוסקאי התבונן בי בכעס ואמר:"תשמע מויש'לה, תחזור לפולה ותגיד לה, כי כל זמן שבן–גוריון לא יחזיר את בקבוקי–הסודה הריקים הוא לא יקבל חדשים".

מצוייד בהסכמתם הנלהבת של חברי המועצה הכללית לתעופה, ניגשתי לביתו של דוד בן–גוריון ואמרתי לפולה: "אני צריך לדבר כמה דקות עם בן–גוריון". פולה, השכנה הטובה והידידותית, לא היססה, הנידה ראשה בחיוב ואמרה:"בסדר אבל לא להרבה זמן".

עליתי לחדר עבודתו של בן–גוריון בקומה השנייה והסברתי לבן–גוריון בכמה משפטים קצרים את נחיצות הכסף למועצה הכללית לתעופה. הוא התבונן בי בהבנה ובחצי–חיוך, כשתשובתו השלילית אפילו לא עלתה על שפתיו ותחת זאת הוא ניסה לשלוח את ידו לעבר כיסו להדגים בפני כי אכן הכיס ריק. חזרתי למועצה מאוכזב. 

בנובמבר 1947 הפכה המועצה הכללית לתעופה ל"שרות–אויר", כשלרשותו 12 מטוסים בלבד. לאחר חדשים אחדים בסוף מרץ 1948 החל לקום חיל האויר הישראלי כשברשותו כבר 25 מטוסים קלים, כמחציתם מסוג "אוסטר", אלה ה"הפרימוסים" המפורסמים שנרכשו מידי הבריטים בארץ ואשר שופצו והוכשרו מחדש למשימות באותה תקופה.

ההכרה התעופתית וחשיבות הכוח האוירי הלוחם, טרם עמדו בראש מעייניו של הציבור בארץ.

יום אחד בלבד לאחר שדוד בן–גוריון הכריז על הקמת המדינה, בשבת בבוקר ה-15 במאי 1948, תקפו מטוסי "ספיטפייר" מצריים את שדה דב בתל–אביב. התקיפות נערכו בכמה גיחות שהתחילו בשעות המוקדמות של שבת וגרמו נזקים קשים לשדה כאשר חמישה לוחמים נהרגו. ילדי בתי–הספר נשלחו לשדה–דב  למלא שקי–חול לביצור עמדות ההגנה האנטי–אווירית, שהייתה קלושה למדי. אפילו מטוס קרב אחד לא היה לנו על מנת לעצור את המיתקפה האוירית המצרית. לוחם מתוסכל אף ירה באקדחו ב"ספיטים" שצללו לעבר השדה באין מפריע.

מיד לאחר התקיפה, חבש דוד בן–גוריון קסדה ונלקח על ידי מאבטחיו בג'יפ צבאי לשדה–דב המותקף. לאחר מה שראה שם, ירד לו כנראה האסימון–האוירי. הקמת חיל אויר גדול וחזק עמד מאז בראש מעייניו והזרעים של כוח–אוירי מעולה החלו לנבוט במוחו. הוא ידע כי באותה תקופה הנוהרים לטיס היו מתי–מספר וחיל אויר יעיל ומרתיע, יוכל לקום אך ורק אם רבים מהמשובחים בנוער יצטרפו לצוותי–האויר ויהיו אבן–שואבת לצוותים נוספים באויר ועל הקרקע. הוא ידע גם כי באותה תקופה, בראשית הקמת המדינה, התודעה התעופתית בקרב הציבור הייתה ירודה מאוד ונדרשו אז סממני–הסברה רבים, על מנת להחדיר בקרב שכבות העם את חשיבותו הגדולה של חיל אויר חזק ונועז, שיהא עמוד האש הטס לפני המחנה של צה"ל. סממנים נוספים בהתהוותה של ההכרה על נחיצותו של כוח–אוירי יעיל וחזק הוסיפו להצטבר בדבריו של דוד בן–גוריון בפתיחת אחד משדות התעופה של החיל בשנת 1948 (דבריו פורסמו בעמודו הראשון של בטאון חיל האויר מס. 1 שהופיע בספטמבר 1948).

"יעוד האדם אינו שלטון איש על רעהו, אלא שלטון על הטבע. אתם האויראים נותנים את האפשרות של נצחונות האדם על הטבע. לא רק במלחמה, אלא גם בימי שלום, ברוכה תהיה עבודתכם.  ברוכים תהיו על האפשרות שנתתם להתעלות הגאון היהודי לטובת האנושות". במילים אחרות, בן גוריון בעצם אמר, כי האויראים חייבים להיות הטובים ביותר– הטובים לטיס– כי אנשים כמותם נותנים את האפשרות של נצחונות האדם על הטבע.

האלוף דן טולקובסקי מפקד חיל האויר ב"במבצע קדש", נלחם על מעמדו של חיל האויר בקרב חילות צה"ל. בתום "מבצע קדש", עת טס ב"דקוטה" לסיור בסיני בלוויית הרמטכ"ל משה דיין, שאמר לו נחרצות: "דן, אלה המסקנות והלקחים שלי מהמלחמה וזה יהיה מעתה סדר העדיפויות בצה"ל: ראשית חיל האויר. אחר כך שריון ואחר–כך צנחנים". ניצני "הטובים לטיס" החלו מכאן לקרום עור, גידים, כנפיים ותעוזה.

סיסמת "הטובים לטיס" נולדה לפני 50 שנה, ב-1960 בתל–השומר, בכניסה לבית–הדפוס הצבאי, בו נדפס בטאון החיל, שאני הייתי עורכו הראשון. היה זה באחד מימי הקיץ הלוהטים, כאשר המתנתי מחוץ לבית–הדפוס להסעה שתחזירני למערכת במפקדת החיל.

ואז זה קרה.

חשתי כי המוזה פולשת אט אט למוחי, מתרוצצת בין התאים האפורים, וכך החלה להתרקם לה הסיסמה. צירי–הלידה בראשי נמשכו זמן קצר, ללא מכאובים או זריקת אפידורל. בזמן שהגיתי את הרעיון לסיסמה, רציתי לחבוש קסדת–פלדה, בכדי שהמוזה לא תוכל לברוח לה מהראש. לפתע, הסיסמה "הטובים לטיס" הבהיקה במוחי , הבריקה, נולדה ויצאה לאויר העולם, עוד בטרם הגיעה ההסעה.

חזרתי למפקדת חיל האויר והצגתי שם את הסיסמה שהתקבלה בהתלהבות בלתי–רגילה וזו קיבלה מיד ציון 10, בדיוק כמספר האותיות המרכיבות את הסיסמה.

מפקד חיל האויר האלוף עזר וייצמן התלהב מיד מהסיסמה, אימץ אותה מיידית והוסיף :"לא איכפת לי שימתחו עליה ביקורת מהיום עד מחר. אנשים לא זוכרים את התקופה בה חבר'ה לא רצו להתגייס, והייתי צריך לכתת רגלי מבית–ספר לבית–ספר, ממושב למושב. חלק מגדולי חיל האויר זוכרים איך הייתי צריך לשכנע את המסגרות בהן הם חיו להשאר בחיל. אנשים חשבו שהשלום הנכסף כבר בא ועכשיו צריך להקים בית וללמוד".

התלהבותו של עזר וייצמן הגיעה לממדים כאלה, שהסיסמה קיבלה על ידו גירסה מורחבת – "הטובים לטיס והטובות לטייסים". התוספת לסיסמה "הטובות לטייסים" עוררה את זעמן וחמתן של הפמיניסטיות, שראו בה סיסמה סקסיסטית פוגענית. הסיסמה המורחבת והחייכנית הזאת עוררה כאמור מבוכה בקרב בנות המין היפה שנפגעו עד עמקי–לבן וראו בסיסמה המורחבת תופעה משפילה ודרשו בכל אמצעי–התקשורת לשנות את הסיסמה ל"הטובים לטיס והטובות לטיס" וזאת בהתאם לכשירותן והתאמתן של הנשים.

פיצוחים רבים נאכלו בלילות–שבת בבתים רבים בישראל, בעת שנושא "הטובים לטיס והטובות לטייסים" עמד על הפרק, גרם להתקוטטיות מילוליות רבות, ולכעסים שלא דעכו במהרה.

בויכוח לוהט על טיבה של הסיסמה שהיה לי עם קצין בכיר בחיל–הים, התכעס הקצין ואמר בזעף: "אתה באמת חושב שרק הטייסים טובים?" הוא התכעס שבעתיים, כשהשבתי לו בלוויית קריצה חייכנית, כי ברגע זה חיברתי גם סיסמה לחיל הים.