לונינייץ – עיר וקוז'נהורודוק – עיירה באזור פינסק, פולסיה, דרום בילורוסיה. בין שתי מלחמות העולם בפולין.

שפלת פולסיה, אזור של ביצות ויערות, עבר במשך השנים משלטון לשלטון. בין המאות ה-16 ל-18 היה תחת שלטון פולין; אחרי חלוקות פולין בסוף המאה ה-18 ועד 1920, שלטה רוסיה באזור. אחרי 1920 היתה פולסיה בתחום פולין העצמאית.

ב-1888 נבנה בלונינייץ (אז עדיין כפר) צומת רכבות שהוביל לוארשה, לרובנה (ROVNO), לוילנה ולהומל (HOMEL). בסוף המאה ה-19 הוענק ללונינייץ מעמד של עיר. באותו זמן עברו  חלק מיהודי קוז'נהורודוק ללונינייץ. הדור הצעיר של משפחת לוין גם עבר ללונינייץ, מרחק של 14.5 ק״מ מערבית.

לפי תעודות שנמצאו בפינסק, התיישבו היהודים בקוז'נהורודוק כבר במאה ה-16.

במאה ה-19 היו בקוז'נהורודוק כ-200 משפחות יהודיות שחיו בשכנות טובה עם האוכלוסיה ולקחו חלק בשלטון המקומי. משה יעקב הלוי, מראשוני משפחת לוין, נולד בקוז׳נהורודוק ב- 1835.

יהודי קוז'נהורודוק השתייכו לחסידי סטולין, או לחסידי דוד הורודוק.

בית הכנסת בעיירה, שכונה ה"קר" (KALTE SHUL) נבנה בסגנון בתי כנסת של ימי הביניים עם ארון קודש מסוגנן ובו נערכו תפילות רק בשבתות; לידו נמצא ה"שטיבל" (בית תפילה), שבו התפללו כל ימות השבוע. כמו-כן היו במקום שני בתי מדרש – אחד של חסידי סטלין.

העיירה היתה ידועה ברבניה: ר' אהרקר, שהיה מחסידי סטולין, כהן כרבה של קוז'נהורודוק במשך 25 שנים. ר' יחיאל הלל גורליק ייסד ישיבה, שהיתה אז היחידה באזור, בה למדו גם צעירים מעיירות סמוכות.

בית העלמין בקוז'נהורודוק שמש עד 1907 כמקום קבורה גם ליהודי לוניניץ.

היהודים גרו רובם במרכז העיירה, שם היו להם בתי מלאכה וחנויות. חלקם עסקו במסחר וחלקם היו בעלי מלאכה כמו חייטים, וסנדלרים. עם הקמת הישוב היהודי בלוניניץ, מצאו רבים, בעיקר בנאים, פרנסתם שם. בעיירה עבר נהר עשיר בדגה, והיהודים עסקו גם בדייג וסחר בדגים.

לונינייץ

הקהילה היהודית בלונינייץ התארגנה בראשית המאה ה-20, כאשר התיישבו בעיר יהודים רבים מקוז'נהורודוק ומהסביבה. היהודים התרכזו בעקר בשכונה "זמד" (ZAMED) ובסביבות השוק.

לקהילה היו ארבעה בתי כנסת, אשר בהם התקיימו גם אספות פומביות של מבוגרים ונוער. חיי הדת התרכזו סביב בתי הכנסת. כמו-כן נבנו ישיבת "בית ישראל" ותלמוד תורה. ראש ישיבת "בית ישראל" בלוניניץ היה הרב אליעזר שך (SHACH), לימים ראש ישיבת פוניביז' (PONIWIERZ) בבני ברק בישראל.

הארגון הקהילתי הראשון היה "חברה קדישא". קרוב ל-1910 הוקם בית עלמין ונבנה בית מרחץ ומקווה.

הרב של לונינייץ היה ר' אלתר-יהודה זוליאר, מחסידי סטולין שכיהן בעיירה במשך 40 שנה. בקהילה היו חסידי סטולין, חסידי קרלין, חסידי הורודוק וחסידי ברז'נה.

המפורסם בין המלמדים בעיר היה ר' ישראל פרץ.

ב-1906 פתח המורה קפלנסקי בית ספר מעורב, לבנים ולבנות, בשם "קלאס". רבים מילדי לוניניץ למדו בבית הספר העברי של "תרבות" וגם בגמנסיות פולניות מחוץ לעיר והמשיכו את למודיהם באוניברסיטאות של וורשה ווילנה.

הוקמה ספריה על שם יוסף חיים ברנר וחוג דרמתי בשם "הבימה".

יהודי לונינייץ עסקו במסחר ובמלאכה. יצחק לוין היה חייט עם חנות עצמאית. תחנת הרכבת היתה מקור פרנסה חשוב והיהודים שעבדו שם היו מאורגנים באיגוד מקצועי שהוקם ב-1905 וחברים בבונד. בין בעלי המלאכה היו נפחים, פחחים, רצענים; הוקם קואופרטיב של חייטים, אגוד קצבים וארגון סוחרים.

המצב הכלכלי הורע בשנות ה-30 של המאה ה-20, כשממשלת פולין הכריזה חרם כלכלי נגד היהודים. בעזרת הממשלה, חדרו פולנים לכל ענפי הכלכלה ודחקו מהם את היהודים.

ראשית הפעילות הציונית בלונינייץ לא היתה גלויה. הציונים פעלו במסווה ה"חברה לישוב יהודים בארץ ישראל ובסוריה", שהוקמה בתחילת המאה ה-20. הרוח החיה בפעילות הציונית היו המורים בבית הספר העברי מרשת "תרבות". המורה זאב בקלצ'וק – בן ישי – והמורה חיים גלויברזון-בן מימן. ב-1917 הגיעה התנועה הציונית במקום לשיא פריחתה והתקיימה פעילות רבה בסניפי הקרן הקיימת לישראל, קרן היסוד וקרן העבודה. ב-1922 הוקם סניף ה"חלוץ"; ב-1926 הוקמה ביוזמת חברים מפועלי ציון (צ.ס) "הליגה למען ארץ ישראל העובדת", שהיתה קשורה ישירות עם המרכז בוורשה. בהשפעת הליגה קמו ארגוני נוער חלוצי, שעודדו עליה לארץ ישראל והוקם קבוץ "שחריה". באותה שנה התארגן גם סניף "השומר הצעיר", וב-1929 המפלגה הרביזיוניסטית. רבים מיהודי לוניניץ עלו באותה תקופה לארץ ישראל. דוד בן-ישי, אחיו של המורה זאב בן ישי, הגיע ארצה עוד בתחילת המאה ה-20 והיה ממיסדי נהלל.

לפני מלחמת העולם השנייה היו בלונינייץ כ-3000 יהודים, שהיוו כשליש מתושבי העיר ובעיירה קוז'נהורודוק כ-100 – 150 יהודים.

תקופת השואה

גורל אחד היה לקוז'נהורודוק ולונינייץ במלחמת העולם השנייה; עם פרוץ המלחמה ב-1939 נכבש כל האיזור ע"י הצבא הסוביטי. חיי הקהילה שותקו, בתי ספר "תרבות" ושאר מוסדות החנוך נסגרו, הוחרמו כל הסחורות בחנויות היהודים והפקדונות בבנקים. השלטון הסוביטי התקיים עד יוני 1941. ב-22 ביוני 1941 עם פלישת גרמניה לברית המועצות, ניסו היהודים לברוח מלונינייץ לרוסיה, הם נעצרו על ידי הצבא האדום, ואולצו לחזור. רק מעטים הצליחו לעבור את הגבול.

באוגוסט 1941 נרצחו כמעט כל הגברים מלונינייץ וקוז'נהורודוק; הילדים והנשים משני המקומות נכלאו בגטו. באוגוסט 1942 נורו ונרצחו כל יושבי הגטו ונקברו בקבר אחים.

מכל הקהילות הנ״ל, שרדו היהודים שעלו לישראל לפני מלחמת העולם השנייה (עשרת הנפשות של משפחת יצחק ואסתר לוין ומלכה אוריון, הנפש היחידה לבית פלך, בת דודה של יצחק) ואלה שהצליחו להימלט לברית המועצות בזמן המלחמה. כל אנשי משפחת לוין, שנותרו בלונינייץ והסביבה נכחדו. למעלה מחמישים גברים, נשים וטף.

מצורף בהמשך, קבצי פי.די.אף. של ספר יזכור לקהילות לונינייץ, קוז'נהורודוק, כולל פרקים מתורגמים מיידיש.