אהרון פומרנץ

1901-1930

אהרון פומרנץ נולד ב-1901 בעיר אלכסנדרוב, במחוז לוד׳ז, מרכז פולין. הוריו היו משה נתן פומרנץ ושרה פומרנץ לבית נורדנברג. ב-1904 אחיו יצחק נולד. אחות בשם פרידל נולדה ונפטרה בזמן ניתוח בגיל 12. ב-1912 נולדה אחותו מאשה. חודשיים לפני הולדת מאשה, נפטר האב, משה נתן, מטיפואיד. זמן מה לאחר מות האב, המשפחה עברה להתגורר בריפין.

תעודת חבר של נחמן זונבנד מ-1918, אחיו של אברהם שבתאי (זונבנד), בעלה של מאשה (אחותו של אהרון). התעודה התקבלה באדיבות משפחת שבתאי.

ב-1917 בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, קבוצת צעירים וצעירות מהעיר ריפין בפולין, נפגשה ביום חורף סגרירי בבית העם בעיר, להניח את היסוד לארגון החלוץ. בו במקום נקבעה צורת הדגל – שבעה כוכבים על רקע תכלת לבן, פטיש וחרמש משולבים באלומת חיטה. אהרון פומרנץ, היה בין המקימים, הם ייסדו את קופת החלוץ במטרה לחכור שטח אדמה לחווה, לרכוש כלים ומכשירים חקלאיים, לשכור מדריך, אגרונום, שידריך אותם בעבודה מעשית ותיאורטית בחקלאות ולדאוג להוצאות נסיעה לארץ ישראל עם תום המלחמה.

בפברואר 1921 אהרון פומרנץ, עלה לישראל מריפין, פולין.

בשלהי 1921 אהרון עם מספר חברים יוצאי ריפין, ייסדו את קבוצת ריפין שמאוחר יותר הפכה לקבוצת ברזילי (על שם חברם, דובר הקבוצה, ומזכיר מועצת פועלי תל-אביב, זאב ברזילי, שטבע בירקון). שמם הלך לפניהם, כחרוצים, חוצבים, סוללי דרכים, כובשי עבודה במלאכת הבניין עם צוות מומחים מעולים. הם חדרו לענף הבניין והוציאו לפועל עבודות גדולות לשביעות רצונו של המשרד לעבודות ציבוריות ולבניין.

אהרון פומרנץ עם קבוצת החלוץ – ריפין לזכר עלית הקבוצה הראשונה לארץ ישראל. א׳ אדר תרפ״א (9 בפברואר 1921). התמונה מאלבום משפחת שבתאי, רחל וצדוק – אחיו של אברהם שבתאי, בעלה של מאשה (אחותו של אהרון פומרנץ)

המשרד לעבודות ציבוריות (מע״צ) - ״לשכת התעסוקה״ דאז

באותה שנה,1921, הקימה ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל את המשרד לעבודות ציבוריות ולבניין, שעסק בארגון קבוצות קבלניות לביצוע עבודות ציבוריות. המשרד החליף את המשרדים הקבלניים של מפלגות הפועל הצעיר ואחדות העבודה. החברה נוסדה כאגודה שיתופית. היא נולדה בעיקר מהאידיאולוגיה של הגשמת הציונות באמצעות כיבוש העבודה והקמת שכבת עובדים יהודים בארץ ישראל שתחזק את שליטת העם העברי בארצו.

המשרד לעבודות ציבוריות ובניין עסק בתחילה בעיקר בסלילת כבישים ואחר כך פנה לעבודות בניה בערים ובמשקים, לייבוש ביצות ולהקמת מפעלי השקיה. כמו כן עסק בתכנון ובינוי של מבני שלטון, בתי חולים, בתי ספר, נמלים, גשרים, תחנות משטרה ובתי דואר בשירות ממשלט המנדט הבריטי בארץ ישראל. נוסף על פעילותו של המשרד בבניין הארץ ובהבטחת תעסוקה לפועלים יהודים, הוא תרם להכשרתם המקצועית של עולים ולהסתגלותם לעבודת כפיים. רבים מייחסים למלאכת הבנייה של המשרד לעבודות ציבוריות ולבניין את ההתפתחות החברתית כלכלית של החברה הישראלית בראשית ימיה. הדגש בפעילות היה על קליטת עליה וביסוסה, ולכן בכל שנות קיומו היה המשרד שקוע בגירעונות. חלק מהגירעונות נבעו מכך שהפועלים, לאחר שהוכשרו והפכו לבעלי מקצוע, עברו לעבוד כעצמאים בשכר גבוה יותר, והותירו במשרד את הפועלים הבלתי מקצועיים. בשנת 1924 החליטה ההסתדרות הכללית להרחיב את מסגרתו ועל תשתית המשרד לעבודות ציבוריות ולבניין הוקם סולל בונה – חברת פועלים עברית שיתופית לעבודות ציבוריות, בניין וחרושת.

אהרון בשורה העליונה באמצע, עם היד על המותן

אהרון באמצע, עם היד על המותן

הקומונה הראשונה בתל-אביב

בתוככי תל-אביב של הימים ההם, בין כרמים וחולות, בשנת 1922, חלוצי ריפין וקבוצת ברזילי קבעו להם משכן וחנכו את הקומונה הראשונה בתחומי תל-אביב. בעזרת החבר יצחק גוריון, נרכש מקום נידח בשכונת נורדיה (היכן שהיום עומד דיזנגוף סנטר), שבימים ההם הייתה זו סביבת חולות שוממה.

כתב בן ציון בורנשטיין, ״הקמנו אוהלים וצריף למגורים וחדר אוכל (בצריף). היינו בערך 25 בחורים וחברה אחת… הקבוצה נוסדה לשם התיישבות, אך מכיוון שלא היה למרכז חקלאי תקציב להתיישבות, עסקנו בעבודת בניין ונהפכנו לקיבוץ עירוני.״ (ספר יזכור להנצחת הקהילה של ריפין, 1964, עמוד 329)

אהרון פומרנץ, שלישי באמצע, עם האצבע על התוכניות

אהרון פומרנץ, שורה תחתונה, שני מימין, עם היד על המותן

לפי שמואל כהן ואלה תולדות קבוצת ברזילי עמוד 349-359 ״חברינו היו בין ראשוני בוני תל אביב. ולא על כך בלבד גאוותנו. מושבים וישובי ספר ששימשו מטרות לכדורי האויב – הר טוב שבהרי יהודה ובאר טוביה בדרום. שנפגעו ונהרסו בידי פורעים ומתפרעים, חברי קבוצת ברזילי, נחלצו לקומם הריסותיהן. וגם לבן שמן תרמנו חלקנו…וגם בימי מלחמת העולם השנייה, כאשר הוקמו בארץ מחנות עבודה לעזרה לצבא הבריטי…אנשי הקבוצה היו ראשוני הראשונים בהנחת יסוד לעיר חולון…אשר שמה כשמה כן היא, חולות וישימון שדורות לא דרכה בהם נפש חיה״.

הקיבוץ העירוני בנורדיה, המשיך את קיומו עד 1924. ״אלא שבינתיים נשרו ממנו כמה חברים, שמצאו איש איש את בחירת לבו ועזבו את הקבוצה והקימו להם בתים. לאחר העזיבות התפלג הקיבוץ לשניים: חלק השתרש בבניין וחלק שאף להתיישבות קרקע.״ ראה מכתב מאוקטובר 1923 שנשלח אל המרכז החקלאי של ההסתדרות העובדים בארץ-ישראל, עליו חתום אהרון פומרנץ.

לפי המכתב, החברים החתומים מטה רוצים להתפצל מהחברים שרוצים להישאר בתור קבוצה עירונית. הם החליטו לעזוב את הקיבוץ העירוני, ״רצונם של אלו החברים הוא חזק ויחידי, להסתדר כקבוצה חקלאית״.

בשלב זה, לא נמצאו עוד דוקומנטים או ראיות חותכות מה קרה לאחר מכן. ההיסטוריה והעובדות המשפחתיות מצביעים על כך, שאהרון פומרנץ נשאר בתל-אביב, פגש את ברכה זיבנברג והם התחתנו בשנת 1925. משיחות עם קרובי משפחה, הובהר לכותב, כי לאהרון הייתה תפיסה עמוקה בהנדסת בניין, ארכיטקטורה, ועיין חדה בשטח הנדל״ן. אהרון החל לטפס בסולם המקצועי, נעשה למנהל עבודה במשרד לעבודות ציבוריות ולאחר מכן בסולל בונה.

באוגוסט 1926, בנו הראשון והיחיד, משה פומרנץ (הדר) נולד.

ב- 1927 קבוצת ברזילי החלה לשמש כמדריכים ומנהלי עבודה בפרויקטים של בניה בכל הארץ. הם היו ידועים כ״פלוגת מחץ״ של מועצת פועלי תל אביב. הם הופעלו בכל משמרת או השבתה או כשהיה צריך להושיט יד ולגמור איזה מפעל שאחרים לא הצליחו בו. הם היו חברי ההגנה והיה אצלם מחבוא של רובים ותחמושת. הסליק היה מוחבא בתוך שולחן האוכל.

ב-1928 הם עזרו להגשים את ״תכנית גדס״, תכנית המתאר הראשונה של העיר תל אביב (מרכז תל אביב והצפון הישן), שעובדה על ידי האדריכל האנגלי דגס. היה צורך באבנים לסלילת כבישים. מחמת המאורעות היה מסוכן להוביל פועלים לחציבה למגדל צדק. קבוצת ברזילי הציעה לחצוב אבנים בתל-אביב מתוך סלעים שלחוף הים. היא עשתה ניסיון בשיטה מיוחדת של הפעלת דינמיט בתוך מי הים לפיצוץ הסלעים. לאחר שהניסיון הצליח והאבן עמדה במבחן, קיבלה הקבוצה את העבודה תחת פיקוחה. החציבה סיפקה עבודה למאות פועלים.

ב-1929 אהרון התמנה לנהל את פרוייקט שכונת הפועלים א׳ והחל בבניית בית המשפחה בשכונת הפועלים הראשונה בתל אביב ובה שלושים וחמישה בתים פרטים בני קומה אחת עם משק עזר של כחצי דונם בצמוד לכל בית. השכונה תוכננה על ידי המהנדס דוד טוביה על שטח של שלושים דונם במקום כרם שקדים שהיה במקום, בין שדרות הקרן הקיימת לישראל ורחוב לסל. ביתם של אהרון וברכה פומרנץ היה ברחוב קרן קיימת 3. הזוג המפורסם בשכונת פועלים א' היו דוד ופולה בן גוריון, ביתם ניצב שבעה בתים מזרחית, ברחוב קרן קיימת 17. לאחר מותו של דוד בן גוריון בשנת 1973 וקבורתו בקיבוץ שדה בוקר, הבית הפך למוזיאון והשדרה שינתה את שמה משדרות קרן קיימת לישראל לשדרות בן גוריון.

ב-1930, אהרון חלה בשחפת ונישלח לטיפול לבית החולים של הדסה בצפת בו שלוש שנים קודם, הוקמה ״מחלקה מיוחדת״ לחולי שחפת בזכות האוויר הצלול של צפת שהקל על מחלתם ומנע מספרי תמותה שמעל לשני אחוז מהחולים, במחלקת השחפת טופלו כארבעים חולים מדי חודש, עוד נפתחה בבית החולים מחלקה בעבור ילדים. בהדרגה בית החולים עבר לטפל רק בחולי ריאות ושחפת ורק אגף אחד הוכשר למחלקת יולדות בלבד.

אהרון פומרנץ לא ניצח את מחלת השחפת ובנר השני של חנוכה 1930 הוא נפטר בגיל 29. הוא הותיר אחריו, אישה צעירה (ברכה) ואת בנו, משה ״פומי״ בן הארבע. למעלה משמונים שנה של חיפושים, אכזבות וצפיות, לקחו לפומי לאתר את קברו של אהרון. ב-2009 הקבר נמצא. אהרון נקבר בבית הקברות העתיק בצפת. הוא קבור מצידו השני של השביל בו קבורים נספי מאורעות תרפ״ט, שנרצחו ב- 29 באוגוסט 1929 וכמה מטרים מעל מצבת עולי הגרדום. בשביל גישה סמוך, שוכן קבר האר״י.