סיניה - 1963

תסריט: משה הדר

במאי:  איוון לנג׳יאל

שחקנים: דינה דורון, יפתח ספקטור, שמעון ישראלי, אהוד בנאי (כילד בן שמונה), סיניה בתפקיד עצמה  

הסרט ״סיניה״ מתאר קורותיהם של שני חיילים ישראליים הנקלעים למאהל בדואי בסיני, בו נותרו בחיים בדואית אחת עם שני ילדיה.

הסיפור מבוסס על המציאות, ב- 1956, בעיצומו של מבצע סיני, חיילי צה״ל מצאו על החול המדברי הלוהט, בסמוך לגווייתה הצוננת של בדואית, שנפגעה מכדור רובה, תינוקת פצועה, נושמת בכבדות. הכדור שהרג את האם, חלף דרך גופה וחדר לריאתה של התינוקת, אך ניצוץ החיים טרם כבה בגופה הרפה, שהיה מוטל על החול היוקד.

התינוקת נאספה והובאה לאילת. בביתו של יוסף לוי, לימים ראש עירית אילת, ניצחו החיים את המוות הגוף הקטן והקודח. שם ניתן לילדה האלמונית שמה החדש ״סיניה״. לאחר מכן קבל אותה רופא ירושלמי, ד״ר אלברט בכר. לבסוף הועברה לאימוץ אל חבר-הכנסת פאריס חמדאן, מכפר בקעה-אל-גרבייה. שמה הוסב מסיניה ל״סנאה״, שם ערבי שפרושו ״אורה״. לימים, סיניה נישאה לרופא בדואי מהנגב והקימה משפחה לתפארת.

״פרשת החיים הרכים שניצלו בתוך איימי מלחמה ומדבר״, כתב דוד גרינברג, ״הציתה את דמיונו של התסריטאי משה הדר, עורך בטאון חיל-האוויר. כרגיל, התמסר הדר לתסריטים הומוריסטיים ביסודם. הפעם סטה מקוו זה. אמנם, עלילת הסרט כפי שפיתח אותה רחוקה מאד מהעובדות, הדר טווה סביב דמותה של התינוקת, דראמה של התנקשות בין שני חיילים ישראלים, הנקלעים למאל בדואי נידח בסיני – בו נשארו בחיים רק אם אחת עם שני ילדיה. אחד מן השניים מוכן להפקיר ללא היסוס את האם והילדים לגורלם הוודאי – גסיסה במדבר הגדול. חייו לימדוהו את תורת השנאה. האחר מסרב לקבל תורה זו, ואהבת האדם שלו מנצחת גם כאשר הוא עצמו נופל קורבן״.

באחת הכתבות (פרשה אנושית – כסרט), נכתב ״ואילו התסריטן – הגברתן משה הדר, שראוי לו, בשל הוותק ושפע התסריטים והתסריטונים שחיבר, שייקרא ׳התסריטן מס׳ 1 של ישראל׳, אומר: ב׳סיניה׳ – כוונתנו לתת שתי נקודות מבט של הבעיה של יחסי ישראל עם הערביים. נכון יותר, היחס בין הערבים לישראליים. שתי דעות קיצוניות לגבי הנקודה זו, נאבקות ביניהן בסרט ואחת מהן מנצחת: הדעה הדוגלת ביחס אנושי הוגן וטוב״.

בכתבה מאת מ. בן-יוסף (מעריב, 28 אוגוסט 1961) "משה הדר מסביר כי כוונתו היא לעלות בסרט את בעיית היחסים בין היהודים והערבים. דן ואורי מאפיינים את שני הקודקודיים הקיצוניים ביחס הנוער הישראלי לשאלה זו. דן הוא הומאני יותר, מוכן לעזור ללא התחשבות בדתו אן גזעו של הנזקק. אורי חונך לשנוא את הערבים שפגעו במשפחתו ושנאתו משתלטת עליו גם כשהוא ניצב מול אישה ערבייה וילדיה, חסרי ישע, הזקוקים לעזרה. הריב הפורץ בין השניים מעלה את הבעיה בכל חריפותה ובסיום של הסרט מודגשת ההכרה, כי על ידי הבנה ועזרה הדדית תמצא הדרך לאחווה וידידות בין עמים".

בקוראנו את דברי פומי שנאמרו לפני כל כך הרבה ירחים, אפשר לשמוע ולראות את קו מחשבתו והפילוסופיה, שרקמה את צורת יחסו לחיים ולאנשים הסובבים אותו.

הסרט סיניה, שנקרא באנגלית ״עננים מעל ישראל״, זכה להערכה נלהבת בעיתונות האמריקאית.  כתב הניו יורק טיימס, ״תסריטו של משה הדר מבריק בעוצמתו, חוסך בצורה נבונה בדיאלוגים…מתקרב לאמת, אולי יותר מכל סרט-מלחמה אחר…״